המסע לירידה במשקל - סיפור דיאטה אישי
שלום לכולם, שמי ליהי, אני בת 18 וחצי ואני גרה בתל אביב. אני רוצה לשתף אתכם בסיפורי חיי ובמאבק שלי בעודפי השומן הרבים שהצטברו עם השנים כתוצאה מהזנחה ובריחה מהמציאות הישר למקרר (במיוחד לאזור המקפיא – הייתי מכורה לגלידות).
מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי שמנה. אני זוכרת שבכל כיתה ובכל גיל היו צוחקים עליי שאני שמנה ומעליבים אותי נורא. התוצאה הייתה קבועה – הייתי חוזרת מבית הספר, יושבת מול הטלוויזיה ופשוט אוכלת. ככה הייתי מנתקת את עצמי מכל הדברים הרעים שהיו לי במהלך היום.
הדיכאון העמוק והבועה שלי
בשלב מסוים בחיי, בערך בכיתה י', המשקל שלי גרם לי להכנס לדיכאון עמוק. לא הייתי יוצאת, לא הייתי נקשרת לאנשים וניתקתי את עצמי מהחברה. העובדה שההורים שלי אנשי עסקים עסוקים והאחים שלי בעולם שלהם, הגבירה את המצוקה שלי מכוון שהייתי לבד, ללא שום תמיכה וסיוע.
חשוב לי לציין שניסיתי כמה פעמים לעשות דיאטה אבל בגלל שלא ראיתי תוצאות מידיות, החלטתי לוותר וכרגיל – ברחתי לאוכל.
היה לי מאוד קשה לראות בבית הספר זוגות יושבים ביחד, מתחבקים, צוחקים, נהנים, מטיילים ביחד ומכינים שיעורים ביחד בזמן שאני לבד ואף אחד לא מנסה אפילו להתחבר אליי וליצור כל קשר איתי. ידעתי שזה בגלל שאני שמנה. לא מקבלים שמנים בחברה אלא אם כן יש להם ביטחון עצמי גבוה – לי לא היה.
המסע לירידה במשקל
אני לא זוכרת בדיוק מתי, אבל זה היה לקראת סוף כיתה י', החלטתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי. אני צריכה להפסיק להיות עצובה כל הזמן ולהזניח את גופי. בסופו של דבר אני מזיקה ופוגעת בעצמי.
התחלתי לקרוא באינטרנט מאמרים בנושא דיאטה, ירידה במשקל ותזונה נכונה, ממש חקרתי את הנושא והדפסתי מאמרים שאותם קראתי בבית הספר בהפסקות כי לא היה לי משהו אחר לעשות. פתאום זה נורא עניין אותי, המשכתי לגלוש ולחקור באינטרנט, קראתי תגובות של אנשים בפורומים של דיאטה ותזונה, שהם ממש נמצאים במצב דומה לשלי ואפילו חמור – הם מבוגרים ואין להם חיי חברה.
קראתי על כך שקופת החולים מאפשרת לי להתייעץ עם דיאטנית קלינית ומבלי להתייעץ עם הוריי, יזמתי פגישה עם דיאטנית קלינית בקופת החולים. קצת היססתי וחששתי אבל באתי מוכנה, עם שאלות ורצון לקבל מענה וסיוע.
הפגישה עם הדיאטנית
סיפרתי לדיאטנית את סיפור חיי, בדיוק כפי שאני מספרת לכם עכשיו, והיא עזרה לי לעשות סדר ולהכין תוכנית עבודה מסודרת לירידה במשקל. בהתחלה היא ביקשה ממני לבצע בדיקות דם ובדיקות נוספות בכדי להתאים תוכנית אימונים ודיאטה לגוף שלי. היא הייתה נורא קשובה ובפעם הראשונה הרגשתי שמישהי רוצה לעזור לי באמת ובפעם הראשונה הרגשתי שמישהו מתייחס לקיומי בעולם הזה.
החלטתי שהפעם אני הולכת עם זה עד הסוף. אסור לי לאכזב את עצמי ובטח שלא את הדיאטנית שהייתה מתקשרת אליי בכל יום, מחוץ לשעות העבודה שלה, ומתעניינת איך הולך לי והאם ביצעתי את כל ההתחייבויות שלי היום (הייתי צריכה ללכת שעה ביום, לאכול תפריט מסוים שהרכבנו יחד ולהפסיק לרחם על עצמי).
החודש הראשון היה נורא קשה, במיוחד לאור העובדה שהמשקל לא זז ממש והרגשתי שאני מבזבזת את הזמן ואם זה גורלי, אז אין מה לעשות בנושא. אבל אסור היה לי לוותר. לא רציתי לאכזב אותה!
החודש השני היה טוב יותר, כבר הרגשתי טוב עם עצמי ושבפעם הראשונה בחיי אני עומדת בציפיות ממני ומבצעת את כל מה שמצפים ממני.
התחלתי לראות סימני הצלחה. 2 קילו פחות, 1.8 פחות, 2.1 פחות והירידה הייתה מדהימה. כל חודש שעבר נתן לי מוטיבציה להשקיע יותר ויותר בחודש שלאחריו.
השינוי הגדול קרב ובא
אין ספק שהתחלתי להרגיש טוב עם עצמי והסביבה הבחינה בכך. הייתי יותר מאושרת, יותר שמחה ויותר חברתית. הכרתי ידיד חדש בבית הספר
שניגש אליי והחמיא לי על כך שהוא מבחין בשינוי ואמר לי שזה עושה לי טוב. האמת שלא ממש שמתי לב אליו, אני מניחה שזה בגלל שלא שמתי לב לאף אחד וניסיתי להדחיק את העובדה שמסתכלים עליי ובוחנים אותי.
הרגשתי שהביטחון העצמי שלי עולה, הרשתי לעצמי להיפתח אליו ולשתף אותו בתהליך שאני עוברת. הוא הקשיב והקשיב ונתן לי עצות כל כך חשובות שעזרו לי וחיזקו את המוטיבציה שלי להמשיך. כך חלפו החודשים, התחברנו והקשר התהדק במקביל לירידה משמעותית במשקל שלי.
לאחר שנה של עבודה קשה, אימונים ושינוי משמעותי באורח החיים שלי, הגעתי למשקל המיוחל והמחמאות לא הפסיקו. אני כל כך מודה לדיאטנית שלי שליוותה אותי ועזרה לי ואני כל כך מודה לאורי, הידיד שלי שלאחר כמה חודשים ועד היום הוא גם החבר שלי.
ליהי, שמנה לשעבר.
מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי שמנה. אני זוכרת שבכל כיתה ובכל גיל היו צוחקים עליי שאני שמנה ומעליבים אותי נורא. התוצאה הייתה קבועה – הייתי חוזרת מבית הספר, יושבת מול הטלוויזיה ופשוט אוכלת. ככה הייתי מנתקת את עצמי מכל הדברים הרעים שהיו לי במהלך היום.
הדיכאון העמוק והבועה שלי
בשלב מסוים בחיי, בערך בכיתה י', המשקל שלי גרם לי להכנס לדיכאון עמוק. לא הייתי יוצאת, לא הייתי נקשרת לאנשים וניתקתי את עצמי מהחברה. העובדה שההורים שלי אנשי עסקים עסוקים והאחים שלי בעולם שלהם, הגבירה את המצוקה שלי מכוון שהייתי לבד, ללא שום תמיכה וסיוע.
חשוב לי לציין שניסיתי כמה פעמים לעשות דיאטה אבל בגלל שלא ראיתי תוצאות מידיות, החלטתי לוותר וכרגיל – ברחתי לאוכל.
היה לי מאוד קשה לראות בבית הספר זוגות יושבים ביחד, מתחבקים, צוחקים, נהנים, מטיילים ביחד ומכינים שיעורים ביחד בזמן שאני לבד ואף אחד לא מנסה אפילו להתחבר אליי וליצור כל קשר איתי. ידעתי שזה בגלל שאני שמנה. לא מקבלים שמנים בחברה אלא אם כן יש להם ביטחון עצמי גבוה – לי לא היה.
המסע לירידה במשקל
אני לא זוכרת בדיוק מתי, אבל זה היה לקראת סוף כיתה י', החלטתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי. אני צריכה להפסיק להיות עצובה כל הזמן ולהזניח את גופי. בסופו של דבר אני מזיקה ופוגעת בעצמי.
התחלתי לקרוא באינטרנט מאמרים בנושא דיאטה, ירידה במשקל ותזונה נכונה, ממש חקרתי את הנושא והדפסתי מאמרים שאותם קראתי בבית הספר בהפסקות כי לא היה לי משהו אחר לעשות. פתאום זה נורא עניין אותי, המשכתי לגלוש ולחקור באינטרנט, קראתי תגובות של אנשים בפורומים של דיאטה ותזונה, שהם ממש נמצאים במצב דומה לשלי ואפילו חמור – הם מבוגרים ואין להם חיי חברה.
קראתי על כך שקופת החולים מאפשרת לי להתייעץ עם דיאטנית קלינית ומבלי להתייעץ עם הוריי, יזמתי פגישה עם דיאטנית קלינית בקופת החולים. קצת היססתי וחששתי אבל באתי מוכנה, עם שאלות ורצון לקבל מענה וסיוע.
הפגישה עם הדיאטנית
סיפרתי לדיאטנית את סיפור חיי, בדיוק כפי שאני מספרת לכם עכשיו, והיא עזרה לי לעשות סדר ולהכין תוכנית עבודה מסודרת לירידה במשקל. בהתחלה היא ביקשה ממני לבצע בדיקות דם ובדיקות נוספות בכדי להתאים תוכנית אימונים ודיאטה לגוף שלי. היא הייתה נורא קשובה ובפעם הראשונה הרגשתי שמישהי רוצה לעזור לי באמת ובפעם הראשונה הרגשתי שמישהו מתייחס לקיומי בעולם הזה.
החלטתי שהפעם אני הולכת עם זה עד הסוף. אסור לי לאכזב את עצמי ובטח שלא את הדיאטנית שהייתה מתקשרת אליי בכל יום, מחוץ לשעות העבודה שלה, ומתעניינת איך הולך לי והאם ביצעתי את כל ההתחייבויות שלי היום (הייתי צריכה ללכת שעה ביום, לאכול תפריט מסוים שהרכבנו יחד ולהפסיק לרחם על עצמי).
החודש הראשון היה נורא קשה, במיוחד לאור העובדה שהמשקל לא זז ממש והרגשתי שאני מבזבזת את הזמן ואם זה גורלי, אז אין מה לעשות בנושא. אבל אסור היה לי לוותר. לא רציתי לאכזב אותה!
החודש השני היה טוב יותר, כבר הרגשתי טוב עם עצמי ושבפעם הראשונה בחיי אני עומדת בציפיות ממני ומבצעת את כל מה שמצפים ממני.
התחלתי לראות סימני הצלחה. 2 קילו פחות, 1.8 פחות, 2.1 פחות והירידה הייתה מדהימה. כל חודש שעבר נתן לי מוטיבציה להשקיע יותר ויותר בחודש שלאחריו.
השינוי הגדול קרב ובא
אין ספק שהתחלתי להרגיש טוב עם עצמי והסביבה הבחינה בכך. הייתי יותר מאושרת, יותר שמחה ויותר חברתית. הכרתי ידיד חדש בבית הספר
שניגש אליי והחמיא לי על כך שהוא מבחין בשינוי ואמר לי שזה עושה לי טוב. האמת שלא ממש שמתי לב אליו, אני מניחה שזה בגלל שלא שמתי לב לאף אחד וניסיתי להדחיק את העובדה שמסתכלים עליי ובוחנים אותי.
הרגשתי שהביטחון העצמי שלי עולה, הרשתי לעצמי להיפתח אליו ולשתף אותו בתהליך שאני עוברת. הוא הקשיב והקשיב ונתן לי עצות כל כך חשובות שעזרו לי וחיזקו את המוטיבציה שלי להמשיך. כך חלפו החודשים, התחברנו והקשר התהדק במקביל לירידה משמעותית במשקל שלי.
לאחר שנה של עבודה קשה, אימונים ושינוי משמעותי באורח החיים שלי, הגעתי למשקל המיוחל והמחמאות לא הפסיקו. אני כל כך מודה לדיאטנית שלי שליוותה אותי ועזרה לי ואני כל כך מודה לאורי, הידיד שלי שלאחר כמה חודשים ועד היום הוא גם החבר שלי.
ליהי, שמנה לשעבר.
היו הראשונים להגיב לכתבה! - המסע לירידה במשקל הוספת תגובה
